עמידר, החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ נ' פסח ואח'

החלטה

התובעת, חב' ממשלתית העוסקת בניהול נכסי הדיור הציבורי, הגישה תביעה בסדר דין מקוצר נגד ארבעה נתבעים.

השניים הראשונים: בעל ואשה המתגוררים בדירה נשוא כתב התביעה אשר הפרו את תנאי השכירות, וניתן נגדם פס"ד ביום 8.6.09 לתשלום חובותיהם עד ליום הגשת התביעה וכן לפינוי וסילוק ידם מן הדירה.

הנתבעים 3,4 חתמו כערבים לקיום התחייבויותיהם של הנתבעים 1,2 לתובעת.

לכתב התביעה צורפו הנספחים הבאים:

1.הסכם שכירות שנחתם בין התובעת לנתבעים 1,2 מיום 26.3.00 לפיו התחייבו הנתבעים בין היתר לתשלום שכר דירה חודשי.

2.כתב תביעה אחר שהוגש נגד הנתבעים 1,2 על אי תשלום דמי שכירות, וכן העתק פס"ד מיום

30.6.08 שניתן נגדם בתביעה הקודמת.

3.הודעת פינוי מטעם התובעת.

4.העתק כתב הערבות החתום ע"י הנתבעים 3,4.

נגד הנתבע 3 ניתן פס"ד ביום 14.6.09 בהעדר בקשת רשות להגן מטעמו. כתב התביעה הומצא לו ביום 3.5.09 עפ"י אישור המסירה ותצהיר המוסר שצורפו לבקשה למתן פס"ד, ומשלא הוגשה מטעמו בקשת רשות להגן עד ליום 2.6.09, ניתן כדין פס"ד ביום 14.6.09.

הנתבע 3 הגיש בקשה להארכת מועד להגשת הגנה, אך מאחר שלא ניתנה החלטה המתירה להאריך את המועד להגשת הגנתו, היה עליו להגישה במועד, שעל כן ביטול פסה"ד נגדו אם בכלל אינו מחובת הצדק אלא משיקול דעת ביהמ"ש.

הנתבע 3 העדיף שלא לתת תצהיר מטעמו ונסמך על טענותיה של הנתבעת 4 אשר הודתה בבקשתה למתן רשות להתגונן כי חתמה על כתב הערבות, אך טענה כי לא איפשרו לה לקרוא את הסכם השכירות, ואף לא קיבלה העתק מכתב הערבות עליו חתמה.

לטענתה נאמר לה שהיא חותמת על ערבות להסכם שכירות לתקופה של שנה אחת, ולא הסבו את תשומת לבה לכך שהסכם השכירות מתחדש באופן אוטומטי.

המבקשת אישרה כי בנה וכלתה (הנתבעים 1,2) פנו אליה בבקשה לחתום עבורם על ערבות לחב' עמידר בגין דירה ששכרו ממנה, וכי מדובר בשכירות של כ – 100 ש"ח לחודש.

המבקשת טוענת כי המשיבה הטעתה אותה ולא גילתה לה את הסיכון הכרוך בחתימתה על כתב הערבות המתחדש אוטומטית וללא הגבלה.

כאמור, הנתבע 3, שהוא בנה הנוסף של הנתבעת 4, נסמך על טענותיה.

בחקירתה הנגדית אישרה המבקשת כי בנה, הנתבע 3, היה איתה במעמד חתימת כתב הערבות.

היא נכנסה ראשונה, והוא חתם על כתב הערבות אחריה.

היא אמרה שלא קראה לא את חוזה השכירות ולא את כתב הערבות.